מי זאת Microsoft?
אותו סדר כמו בפרק הקודם. קודם מבינים מה החברה מוכרת ולמי, ורק אחר כך פותחים מספר.
Word, Excel, Outlook ו־Teams. מנהלת חשבונות פותחת אקסל בבוקר, ומנהל פרויקט יושב חצי יום בפגישות ב־Teams.
מתכנת מריץ את השרתים של החברה שלו על המחשבים של מיקרוסופט במקום להחזיק חדר שרתים בקומה. משלמים לפי כמה שצרכתם החודש.
Windows שמותקן מראש על המחשב שקניתם, GitHub למתכנתים, Dynamics לאנשי מכירות, מוצרי סייבר, Xbox לגיימרים ו־Copilot בתוספת תשלום על כל אחד מהם.
כמעט הכל נמכר במנוי חודשי. חברה משלמת על כל עובד שיש לו חשבון, ומחלקת ה־IT חותמת על חוזה לכמה שנים קדימה. ב־Azure התשלום הוא לפי צריכה, כמו חשמל. שימו לב למי שמשלם: העובד שפותח את אאוטלוק בבוקר לא בחר את מיקרוסופט ולא משלם לה. מי שחותם על ההמחאה הוא מנהל ה־IT.
318.273 מיליארד דולר בשנה, מתפרסות על ענן, תוכנות משרד, Windows, סייבר וגיימינג.
היתרון של מיקרוסופט הוא שהיא כבר בפנים. בחברה עם עשרת אלפים עובדים, מיקרוסופט מחזיקה את המיילים, את הקבצים ואת רשימת ההרשאות שקובעת מי נכנס לאיזו מערכת. מנהל IT שרוצה להחליף ספק לא מחליף תוכנה אחת. הוא צריך להעביר את כל העובדים, את כל הקבצים ואת כל ההרשאות, וזה פרויקט של שנים שאף אחד לא רוצה לפתוח בו. יש כאן עוד שכבה: מי שכבר משלם על חבילת Office מקבל בתוכה גם את Teams בלי להוציא עוד דולר. מתחרה שמוכר כלי בודד צריך לשכנע את מנהל ה־IT לשלם פעם שנייה על משהו שכבר יש לו.
משכירים תוכנה ומשכירים שרתים, וגובים על זה כל חודש. את זה אפשר לראות בכל משרד: העובדים פותחים אאוטלוק בבוקר, והחברה מקבלת חשבונית פעם בחודש לפי מספר העובדים.
הבעיה המרכזית היא כמה כסף נכנס לקרקע לפני שמשהו חוזר. מיקרוסופט משקיעה כרגע יותר מ־97 מיליארד דולר בשנה במרכזי נתונים ובשבבים ל־AI. הכסף יוצא מהקופה עכשיו, וההכנסות ממנו אמורות להגיע בשנים הבאות. אם הלקוחות ישכרו פחות כוח מחשוב ממה שמיקרוסופט בנתה, הכסף כבר יצא.
עסק מנויים ענק שהארגון כבר מחובר אליו. השאלה בפרק הזה היא לא אם הוא רווחי. השאלה היא כמה מזומן נשאר בסוף השנה.